"פוָּג'ה! אתה חייב לחוות את הפוג'ה", הוא קרא לי לבוא אחריו לכיוון הנהר.
גופי היה תשוש מהחום הכבד ורק רציתי למצוא חדר ללילה, אך עקשנותו של שקל השתלמה ונגררתי אחריו לעבר הנהר. עם כל צעד שעשינו לכיוון הנהר הלך והתגבר ריח הברביקיו שהזכיר לי את ימי שבת בפארק הירקון.
"מאיפה מגיע הריח הזה?" שאלתי את שקל.
"זה הפוג'ה!" ענה בהתלהבות. טקס הפוג'ה הוא טקס פולחן יומי המתרחש לפני השקיעה על גדת נהר הגנגס הקדוש לדת ההינדואיזם. המשתתפים בטקס טובלים עצמם בנהר הקדוש, בתקווה לצאת ממנו טהורים יותר, באמונה שלמה כי הנהר שוטף מהם את כל החטאים וטקס הטבילה מלווה בדקלום מנטרות לאור נרות. כל זה היה אותנטי במיוחד עד הרגע שבו החלו לשרוף גופות על גדת הנהר, שמיד הסבירו את ריח הברביקיו שאפף את העיר. שקל הסביר שלאחר המוות הדרך הטהורה והקדושה ביותר בדת ההינדואיזם היא שרפת גופתך בנהר הגנגס הקדוש, שעל פי האמונה נוצר על ידי האל ברהאמה.
"ורנאסי זו העיר היחידה בעולם שבה ִפּירוֹ ָמן זה מקצוע ולא מחלת נפש", התבדח.
המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שאם אספר לאמי שאני נמצא במקום שבו נשרפים אנשים מדי יום ביומו היא תשלח בשבילי משלוח אקספרס של חבילת קרם הגנה תוצרת ד"ר פישר מהארץ.
"כאן, בוורנאסי, המקומיים מקבלים במותם שבעים ושניים גפרורים במקום שבעים ושתיים בתולות", המשיך שקל במופע שלו.
תם הטקס והקהל התבקש לעמוד לשירת ההמנון ואנחנו המשכנו לדרכנו. שקל שאל לאן אני ממשיך מכאן וסיפרתי שעליי למצוא חדר ללילה במאה חמישים הרופי שנותרו בכיסי.
"זה שיא העונה! תמורת מאה וחמישים רופי תיאלץ לחלוק מיטה עם באבא בעל שלוש רגליים". הוא דחק בי להצטרף אליו לדירה הקטנה שבה הוא חי הנמצאת לא הרחק מהנהר.
בהגיענו לדירתו המזערית הבנתי שהסיבה הפשוטה ששקל מסתדר כל כך טוב עם ההודים היא שהוא חי כמו הודי. בחדר הקטן הייתה מיטת עץ ללא מזרן, כיור המשמש בתור מקלחת, מדיח כלים ומכונת כביסה, ואת הבישולים הוא עושה על כירה חשמלית שרכש כאן בשוק המקומי
"וולקאם טו שאטו דה שקל", הכריז בכניסה לביתו והתנצל מראש על כך שהשירותים נמצאים בקצה הרחוב.


* מחיר: 60 ₪ (בהקדשה אישית ממני + משלוח עד הבית)


צילום: Boaz Fradkin